הסנדלר הולך יחף על גחלים: איך טיפלתי בגב שלי

אומרים שהסנדלר הולך יחף. אצלי הוא הולך יחף על גחלים.

הפעם הפוסט אישי יותר: על כאב גב תחתון שתפס דווקא אותי. אני ממשיכה לעבוד על להיחשף, ובעיניי זה חלק מהטיפול שלי.

מה קרה לגב שלי?

הגב התחתון שלי נתפס בקיץ 2025, בתקופה שבה הייתי עמוסה גם פיזית וגם רגשית. כנראה שכשאני עמוסה רגשית, הקושי גדול יותר, ואז אני הופכת למטופלת של עצמי. הכאב לא היה חד ולא הקרין לבטן ולירכיים. הרגשתי אותו בעיקר ברחם, ואני מכירה את התחושה הזו: כשהרחם שלי מאותת לי משהו, אני רוצה להבין מה.

אני מטפלת בכאב. אני מלמדת סטודנטים לעיסוי איך לעבוד על הגב, ואני יודעת בדיוק איפה יושב שריר ה-Q.L ומה קורה כשהוא נתפס. שריר ה-Q.L (Quadratus lumborum) מחבר בין האגן, הצלע התחתונה וחוליות הגב המותני, משני הצדדים. כשהוא נתפס, קשה להתכופף, להתהפך במיטה ולקום מכיסא, ומי שחווה את זה מכיר את החיפוש אחרי תנוחה אחת שלא כואבת.

ובכל זאת, הפעם השאלה הייתה שלי: מה עושים כדי לקום בבוקר על הרגליים, בלי כאבים?

צעד 1: נחתי

נחתי. ישנתי שעות. נתתי לגוף מנוחה אמיתית.

ומה זה מנוחה אמיתית? לא להתבאס ולא לכעוס על עצמי שאני נחה. מכירים את זה?

מנוחה היא לא לשכב שבוע במיטה. היא לתת לגוף הפסקה מהעומס שהביא אותו לכאן, ולהפסיק להילחם בו. לפעמים היא גם לבטל משהו אחד ביומן, או לבקש עזרה.

צעד 2: נשמתי אהבה

נשמתי למקום שכאב. איך? צבעתי את האוויר, בדמיון כמובן, בצבע של אהבה, ונתתי לו להגיע בדיוק לשם. שיניתי את האנרגיה מכאב לאהבה.

זה אולי נשמע רך מדי למי שלא ניסה. אבל נשימה איטית לבטן היא אחד הכלים שיש לנו כדי להרגיע את מערכת העצבים, וכשמערכת העצבים נרגעת, גם השרירים מסכימים להרפות. זה הבסיס של דמיון מודרך, שאני משלבת גם בטיפולים.

אפשר לנסות את זה בפעם הבאה שמשהו נתפס: שלוש נשימות איטיות לבטן, ובכל אחת לדמיין שהאוויר, בצבע שנעים לכם, מגיע בדיוק לנקודה שכואבת.

צעד 3: כוסות רוח, משחות ומתיחות

שילבתי כוסות רוח, משחות, ונמתחתי. כל הזמן.

כוסות הרוח מרימות את הרקמות ועוזרות לשחרר את מה שנתפס. המתיחות מחזירות לגוף תנועה, בהדרגה, בלי להכריח, רק עד שמרגישים שמשהו נפתח.

וחשוב לי לומר: את כוסות הרוח אני מכירה מהעבודה שלי. בבית, בלי הדרכה, עדיף להסתפק במתיחות עדינות ובחום.

צעד 4: הבנתי למה כואב לי

בפן הגופני, היה עומס פיזי על הגוף.

בפן הרגשי, הייתה שאלה גדולה שהעסיקה אותי. כשעצרתי להסתכל עליה, ולא רק על השריר, הגב התחיל לשחרר, בהדרגה.

את השאלה עצמה אשאיר לעצמי. אבל זה בדיוק מה שאני אומרת למטופלים שלי כל הזמן: כאב פיזי וכאב רגשי קשורים. הפעם הייתי צריכה להגיד את זה לעצמי.

מה אני לוקחת מזה לקליניקה?

מהגב שלי אני לוקחת לקליניקה שני דברים: שגם למטפלת מותר לכאוב, ושהכלים שאני נותנת לאחרים, מנוחה, נשימה, כוסות רוח ומתיחות, עוזרים גם לי, כשאני באמת עוצרת כדי להשתמש בהם. ועוד משהו: שכאב גב הוא לא רק שריר, וכדאי לשאול גם מה קורה מסביב.

כשאני בונה עם מטופלים דרך להתמודד עם כאב גב, אני שואלת גם מה אפשר להוריד מהכתפיים, איפה אפשר לנשום, ומה הגוף מנסה להגיד. לפעמים התשובה היא שריר ה-Q.L. ולפעמים היא משהו אחר לגמרי.

ועוד דבר: ארבעת הצעדים האלה הם מה שעבד בשבילי, בגוף שלי, בתקופה שלי. כל גב מספר סיפור אחר. ואם כאב חד מקרין לרגל, או מגיע עם חולשה, הצעד הראשון הוא רופא/ה, לא כוסות רוח.

אז מה המסקנה?

המסקנה שלי פשוטה: אם יש לי קושי, אני מטפלת בעצמי, בגוף ובנפש, ולא מחכה בשקט שהכאב יעבור לבד. אני שמחה מאוד שיש לי את היכולת לטפל באחרים, ובעיקר בעצמי, ואני מזכירה לעצמי שגם מטפלת בכאב צריכה לפעמים לעצור, לנוח ולבקש עזרה.

אם הגב שלכם מספר סיפור כבר זמן מה, כתבתי עמוד שלם על כאבי גב תחתון, ואפשר תמיד לכתוב לי.