תשע שנים של כאב בכף היד, ורבע שעה של עיסוי

המצב

כבר כמעט תשע שנים אני שומעת בבית את אותה תלונה: ״כף היד שלי כואבת״.

בן הזוג שלי, מנהל לוגיסטי, סוחב מהצבא שבר באחת העצמות הקטנות ביותר בגוף — עצם הסירה (Scaphoid), שיושבת בשורש כף היד, בצד של האגודל.

השבר התאחה מזמן, אבל הכאב נשאר. הוא חוזר בכל פעם שמזג האוויר משתנה, בקור או בחום קיצוני, ובכל פעם שהוא מעמיס מאוד על היד בעבודה.

באחד הימים הוא ממש סבל. בסוף יום העבודה הוא שלח לי תמונה של היד. רואים בה בבירור נפיחות בשני הצדדים של כף היד.

מה עשינו

עשינו עיסוי יד של רבע שעה. לא יותר.

ביד נפוחה וכואבת אני לא ״לוחצת חזק״. אני עובדת לאט ובעדינות: על האמה, שם יושבים השרירים שמניעים את האצבעות ואת שורש כף היד, על כרית האגודל, על הרווחים שבין העצמות ועל האזור שסביב שורש כף היד. המגע מכוון לכך שהנוזלים יוכלו לזוז, והוא כל הזמן מקשיב לתגובה של הגוף.

מה קרה

אחרי רבע שעה, לדבריו, הכאב ירד לגמרי.

יום אחרי, לפי ההערכה שלי, כ-90% מהנפיחות ירדה — והיד עדיין לא כאבה.

אחרי יומיים הוא שלח לי תמונה שנייה. כמו שכתבתי אז: מצאו את ההבדלים.

ההערה שלי

הסיפור הזה מזכיר לי משהו שאני רואה הרבה בקליניקה: כאב ישן הוא לא תמיד ״משהו שצריך לחיות איתו״. לפעמים השבר כבר מזמן לא הבעיה, אבל השרירים והרקמות סביבו למדו להתכווץ ולהגן, ושכחו להפסיק.

למי עוד הסיפור הזה רלוונטי?

לכל מי שסוחב פציעה ישנה ביד: שבר מהצבא, נפילה על יד פתוחה לפני שנים, נקע שלא טופל עד הסוף. וגם למי שהידיים שלו עובדות קשה כל היום: מרימים, סוחבים, מקלידים, סורקים, אוחזים בכלי עבודה. אצל רבים מהם הכאב חוזר באותן נסיבות, בעומס או בשינוי מזג אוויר, והם כבר התרגלו לחשוב שככה זה.

גם כשהשבר עצמו כבר מזמן התאחה, הרבה פעמים יש מה לעשות עם השרירים והרקמות שסביבו. לפעמים זה רבע שעה, ולפעמים צריך כמה מפגשים.

ידיים, כפות ידיים ואצבעות הן חלק קבוע בעבודה שלי, גם בעיסוי רפואי וגם בעיסוי קצוות. ואם הכאב ביד מגיע יחד עם נימול או הירדמות של האצבעות, כדאי לקרוא גם על מקלעת הזרוע (Brachial Plexus).

וחשוב לי לומר: כאב חדש וחד אחרי נפילה — קודם לרופא/ה ולצילום.

זו התוצאה של אדם אחד, לא הבטחה. כל גוף מגיב אחרת.