נ׳, בת 12, נמלה אחת קטנה ומפגש NLP אחד

המצב

נ׳, בת 12, הגיעה אליי עם מטרה ברורה: להפסיק לפחד מג׳וקים, מנמלים ומכל שאר החרקים הקטנים.

מי שלא חי עם פוביה מתקשה להבין כמה מקום היא תופסת. זה לא ״קצת לא נעים״. זו חרדה שמשנה החלטות: איפה לשבת, לאן לא ללכת, מה לעשות כשמשהו קטן זז על הרצפה. נמלה אחת קטנה יכולה לייצר חרדה אחת גדולה.

מה עשינו

נפגשנו למפגש NLP אחד. בלי חרקים בחדר ובלי ״חשיפה״ מפחידה. רק שיחה.

NLP עובדת מול תת־המודע, החלק שלפי גישת ה־NLP משפיע על המחשבות, הרגשות וההתנהגות שלנו, גם כשאנחנו לא מודעים לכך. פוביה היא בדיוק דבר כזה: בשכל, נ׳ ידעה שנמלה לא יכולה לפגוע בה. אבל הגוף שלה הגיב אחרת.

במהלך השיחה נעזרתי בכמה טכניקות מוכרות ב-NLP, שמאפשרות לשנות את הדרך שבה המוח ״מתייק״ את החוויה, כך שהתגובה האוטומטית תוכל להיות שקטה יותר. עבדנו בקצב שלה, בשפה שלה, ועם הרבה מקום לשאלות.

מה קרה

כ-40 דקות מהרגע שנ׳ יצאה מהדלת שלי, קיבלתי הודעה מאמא שלה. תמונה.

בתמונה, נ׳ מתקרבת לנמלה אחת קטנה, פחות מסנטימטר ממנה. אותה נמלה קטנה שעד לפני שעה גרמה לה לחרדה גדולה.

ההערה שלי

מה שאני לוקחת מהסיפור של נ׳ הוא פחות המהירות, ויותר העובדה שהיא עשתה את הצעד בעצמה. אני לא הייתי שם, לא החזקתי לה את היד. היא פשוט גילתה שהיא יכולה.

ולהורים: הפחד של ילד או ילדה אמיתי, גם כשהוא נראה לנו קטן. הם לא ״מגזימים״. הם פשוט עוד לא מצאו דרך אחרת להגיב.

זה מה שאני אוהבת ב-NLP: אני לא ״מכניסה״ שום דבר לאף אחד. אני מלווה ושואלת את השאלות הנכונות, והתשובות כבר קיימות אצל המטופל. אם מעניין אתכם להבין איך זה עובד, כתבתי על זה במה זה NLP ולמה זה קצר, ויש גם עמוד על הנחיית NLP אצלי בקליניקה.

ועוד מילה: לא כל פוביה מגיבה אחרי מפגש אחד. לפעמים צריך יותר זמן, ולפעמים הפחד הוא חלק מחרדה ולחץ רחבים יותר, שדורשים ליווי ארוך יותר.

זו התוצאה של אדם אחד, לא הבטחה. כל אחד ואחת מגיבים אחרת.